[ חזרה לבלוג ]

video_movies

הווידאו הורג אותם

אם הווידאו הרג את כוכב הרדיו וגרם לגסיסה בעולם הספר, אז האינטרנט ממית את הספרים המודפסים אבל מרים את רלוונטיות הווידאו למקומות שלא חלמנו עליהם קודם. הכל משתנה במהירות מטורפת. אין רוחב פס שיוכל לצמצם את הפער במוחנו בין מה שהיה בשבוע שעבר לבין מה שאירע היום. העולם מחובר אחד לשני באיכות פס יותר גבוהה ממה שמחובר בן להוריו אך הקשר ברוחב הפס הוא לא רגשי אלא אינפורמטיבי. ניתן להעביר כמויות אינפורמציה אין סופיות עד לכדי מצב שבו נדמה לנו שאנו יודעים הכל. אבל התחושה לרוב היא שאין לנו כלום. גם אם בן לא מתקשר עם הוריו, עדיין החיבור הרגשי ביניהם הוא גבוה. גם אם כועס עליהם, יש אלמנט רגשי חזק שמחבר ביניהם בטוב וברע. כשיש הרבה אינפורמציה אז כמות הרגש יורדת. והיום כשיש מלא אינפורמציה אז אנשים כבר לא רגילים לרגש, אך מאידך כן רגילים לזרם אינפורמציה בלתי פוסק.

אדם מדבר עם אדם ובאותו הזמן הוא גולש דרך הסמארטפון שלו ברשת וכותב גם סמס לאדם שלישי וכל זאת תחת יכולת שפיתחנו לספיגת אינפורמציה גבוהה במיוחד. אבל מתי אותו אדם עוזב את הסמס ומפסיק לגלוש ברשת ובוחר להקשיב לזה שמדבר איתו ? כשאותו אדם מתחיל לשתף אותו בסיפור שהוא יכול להזדהות אתו אישית. רצף אינפורמציה מספק מידע רציף כשבשביל שאדם יבדיל אותו מכל האינפורמציה האחרת שהוא מקבל במקביל במשך היום הוא צריך את השינוי- את העוגן הרגשי. אבא שלי, לפני שגילה לי שאימו היא חסידת אומות עולם, היה נראה לי שונה מאיך שהכרתי אותו במשך 30 השנה שקדמו לאותו ערב. אימא שלו הצילה את אבא שלו בשואה. אישה אמיצה שכל חייה הסתירה את הסוד. אבא שלי נשבר מהמידע שקיבל פתאום בגיל 60. הוא הרגיש שלא הכיר את אימו כלל. אבל אז התחיל להבין מלא דברים שלא הבין עד לאותו הרגע.פתאום האינפורמציה קיבלה משמעות והוא התחבר אליה יותר ולאט לאט גילה את אימו מחדש. חיבור רגשי ניתן לעשות בכל מני דרכים, זה חיבור איכותי , אישי, שיוצר ברית.

העניין שביצירת ברית הוא האמון שנותנים אחד בשני. אדם שמוכן להיפתח ולהרגיש משהו כלפי אדם אחר ייתן מעצמו הרבה יותר. אבל אותה פתיחות וברית רגשית שנוצרת יכולה להתגלות כחרב פיפיות, כי אדם שמסכים להיפתח רגשית ומרגיש פתאום שרומה, אז תחושת הנבגדות שהיא חזקה מאוד עלולה להשתלט עליו. רגש גבוה פועל לכל הכיוונים לטוב מאוד ולרע מאוד. בגלל זה צריך לדעת אל איזה רגש אם בכלל לפנות כשעושים סרט. האם אל הרגש? או אולי צריכים לתת עכשיו דגש למידע ופרטים? מה נכון לעשות? השאלה והתשובה נגזרות מהמטרות. תהליך של עשיית מלווה בהרבה פרטים ובהרבה רגש. הרבה סרטים,כתבות, ומאמרים, ובכלל הרבה מהכל יש היום ברשת, הרשת היא בית טבעי לסרטוני וידאו שיכולים להגיע אל מיליוני אנשים בכמה שניות. המהירות אדירה, האינפורמציה אין סופית, האתגרים מדהימים, יש מלא אפשרויות שלא היו לנו קודם. רק צריכים לדעת מה ואיך לעשות.

שחרור סרט סתם לאינטרנט הוא בגדר סתם. צריכה להיות חשיבה מאחוריו, מה שקוראים "קמפיין" הוא לאוו דווקא צריך להיות חלק מבאז תקשורתי גדול יותר, הוא לא חייב להיות אחד מעוד מוצרי פרסום שונים שנעשים בעבור הקמפיין, אבל צריכה להיות לו מטרה שיווקית ברורה ומכאן ייגזרו שאר המאפיינים שלו והאלמנטים שצריכים לעשות בהם שימוש בשביל שיהיה מדויק ואיכותי.

כל חיי היו סביבי אנציקלופדיות עמוסות במידע מונחות על המדף, אך אם הייתי יודע לנצל אז את המידע והאינפורמציה שהיו מונחים לפני.... אז? ההבדל שלי בין אז להיום הוא שהיום התפתחתי יותר מבחינה רגשית ותבונית. היום אני מקבל את המידע כאדם אחר ולכן אני עושה בו שימוש אחר. בסרט טוב, הפיתוח האינפורמטיבי חייב להיות מגובה במקביל גם בפיתוחו הרגשי של הצופה, זאת בשביל להבטיח שייקח איתו את המידע הלאה, לא ישכח אותו וגם יישם אותו. ותודה לסבתא.

 


[ חזרה לבלוג ]